חופש ודיבור

40 | ש י ח ה המאה העשרים הייתה הבוטה והמגוונת ביותר בכל הנוגע לרדיקליות הארוטית-פוליטית, אף שההֶנג-אובר ההדחקָתי ניכר בה עדיין בהיפוכו, בריאקציה . ת . ס . אֶליוט דיבר על העקרוּת המינית של האדם המודרני, ופָתח פֶּתח לרשימה ארוכה של משוררים שיצרו דיבור ארוטי, שלא ניתן לו ביטוי דומה במשך עידן שלם ; אך רק משנות השישים ואילך הוחל בזיהוי עמוק יותר של התחום הארוטי כשדה המערכה הפוליטי הבסיסי של המאה . התעוררותם של קולות רדיקליים חדשים כמו הפמיניזם וה- Gay Liberation כיוונה את האצבע לפסיכולוגיית המעמקים של החברה המערבית, ולמחלות הנפש שלה . אשְמה ארוטית, יחסי גברים-נשים והמרת עונג בנוחות או בגאולות אידיאולוגיות — הוכרו כמבני העומק המאפשרים את הגבלת חופש הפרט, את שִעבודו ואת ניצולו ; בדומה, שדה הלחץ הארוטי זוהה כמרכיב חשוב המאפשר את המכניזם של מניפולציה אידיאולוגית, והמשמש בסופו של דבר גם ככַן-השיגור של הפוליטיקה המדינית . עם כל הצורך הפשוט בנאיביות המהפכנית של רדיקליות זאת, ועם כל הסממנים של אפקט המטוטלת המלווה את המהלך מראשיתו, יש בכך הצהרה משמעותית על פאזה חדשה של ניתוב הכוח הארוטי . בישראל של ...  To the book