136 שולמית ולר המטאפורות של קהלת מתפרשות אחת לאחת במדרש המובא 159 בתנחומא ) בובר ( , חיי שרה , ז : 160 אלו ימי הזקנה שהוא ' עד אשר לא יבאו ימי הרעה ', אמר ר ' יצחק , אומר לעשות דבר ולא יכול . ' והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ', אלו היסורין . ' עד שלא תחשך השמש והאור ', ' השמש ' זה פרצוף פנים . ' והאור ', אלו העינים . ' והירח ', אלו הלחיים , ' והכוכבים ', אלו השיניים . ' ושבו העבים אחר הגשם ' - משהגשם בא , העבים באים , לא משהעבים באים הגשם בא , אלא משעיניו דולפות ריסי עיניו יורדין להם , לכך ' ושבו העבים ' . 161 ' ביום שיזועו שומרי הבית ' אלו ארכובותיו . ר ' חייא בן נחמיה אומר : אלו עצמותיו . ' והתעוותו אנשי החיל ' אלו זרועותיו . ' ובטלו הטוחנות ', אלו מלתעותיו . ' וחשכו הרואות ', אלו העיניים . ' וסוגרו דלתיים בשוק ' אלו הרגלים . למה ? כשהוא מזקין אינו מרבה רגליו בשוק , שרגליו נאספות מן השוק . ' בשפל קול הטחנה ', על ידי שנתעצל באכילה . 162 אפילו שומע קול ' ויקום לקול הצפור ', אמר ר ' לוי בן רבי שלום , הצפור מצפצף הוא סבור שמא גנבים הם . דבר אחר ' ויקום לקול הצפור ' : כשם שבני הצפור ...
To the book