מבוא

8 שולמית ולר האל . כך משתמע בבירור משלושת הפסוקים הראשונים של פרק א ' בתהלים : " אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְחַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב . כִּי אִם בְּתוֹרַת ה ' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה . וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ " . התניית האושר בבחירה בדרך הטוב והישר קיימת גם בדבריהם של פילוסופים יווניים שחיו ופעלו בתקופה קרובה לתקופת היווצרותם של החיבורים המקראיים שנזכרו לעיל , אלא שהם לא תלו את המוסר בציווי אלוהי ולא ראו את דרך החיים המוסרית כדרך שזכתה לאישור אלוהי . לסוקרטס , שחי במאה החמישית לפני הספירה , ולאפלטון תלמידו , שחי באותה מאה וגם במאה הרביעית לפנה " ס , מיוחס זיהוי האושר הפרטי עם חיים מוסריים וצודקים . לסוקרטס מיוחסת תלות האושר במוסריותו ובמידותיו הטובות של כל פרט ואילו לאפלטון תלמידו מיוחסת תלותו במוסריותם של מנהיגי המדינה . שונה משני אלה היה אריסטו שחי במאה הרביעית לפנה " ס , עליו נודע כי , שלא כמורו אפ...  To the book