אוניות געגועיי

184 האמיתית - צילום נושן שלה, בשחור-לבן, צורב את עיניי בהבהובו . הנה התרנים, הנה הארובות, הנה המנופים להרמת המשאות . אני נזכר בהגדרה שלה שמצאתי ברשת : אונייה מעורבת לנוסעים ומשא . הנה הסיפונים, הנה החלונות, תאי הנוסעים . ההצצה במפרטי האונייה, הנמצאים לכל דורש בלחיצת אצבע בלבד, מעלה בי הרגשה לא נוחה של הצצה ממש לתוך האינטימיות של האונייה, שאינה אלא האינטימיות של הוריי ושל וַתיקנו . הנה כאן רקדו כשיכורים על הסיפון . שיכורי נעורים, שיכורי אהבה, שכורי תאווה ובקצה הסיפון אני מזהה אפילו את ערימות הַחִיבֵּל, אלה גלילי החבלים והכבלים, שבמסתרם הגשימו זוגות נאהבים את אהבת הפתע שניצתה בהם . אהבת-מסע קצרה, לא מחייבת אבל בוערת . לא מזמן שלח לי ידיד את ספרו האוטוביוגרפי, כפי שסיפרו לסופרת צללים מכרה . סיפור הולדתו החפוזה על סיפון האונייה, בעת הפלגתה ממרסיי לחיפה, לא הפתיעני . משום מה כבר שמעתי לפני כן סיפורים כאלה . הוא מספר שם על המשיכה הפתאומית בין הוריו הצעירים, על ריקוד מוטרף חושים ועל התייחדותם בצל החיבל . הוא ממשיך ומספר איך מיד עם רדתם מהאונייה הלכו איש לדרכו ואשה לדרכה ורק משהוברר לאמו שהתעב...  To the book