קש ורעש

100 כתבתי, ראו הצופים כמה בנות פוערות פיות מעוותים, והקהל זכה למצג של שיניים מקולקלות . העיקר היה להשפיל את החגיגי, וללעוג למאמצי חבר העובדים . מעין נוסח של תיש פרוע, המעמיד פני סטודנט מורד . כך גם 'כיסיתי' ערב אחד איזה מופע ריקוד שבנות מוסד 'מעיין', בצוותא עם כמה חברות בוגרות, טרחו עליו חודשים ארוכים . מסביב לבימה הקטנה נערמו חבילות חציר שהובאו במיוחד מהמתבן ועליהן ישב הקהל הקיבוצי, שדווקא נהר בהמוניו לחזות במופע המחול המדובר . החציר היה דוקר ומגרד, המוסיקה הייתה רועשת ואורות הבמה סנוורו כהוגן . אבל – כולנו ידענו והרגשנו שהערב הזה הוא ממש משלנו . נערותינו, שבגרו לפתע, חוללו כנשים צעירות ומושכות, ויפו פי שבע פתאום, ממשחות הצבע של האיפור . הקהל נכבש בקסמן ובקסם הריקוד, והיה ברור כבר מאמצע ההופעה, שזו תהיה הצלחה גדולה ומדוברת . אינני יודע איזה שד נכנס בי פתאום . רציתי לפוצץ את הילת הנוי והקסם שזרמה מהבמה אל הקהל . רציתי לחשוף ולהציג את האמת על להקת המחול . בנות מתבגרות וגחמניות, שניתנה להן הזדמנות פז לרחף ולקסום לקהל המעריצים לשעה קלה . לשכוח את המתח והבכי, את החרטה ואת ההסמקות, שבטרם על...  To the book