'היום כבר לא מתים מאהבה...'

91 כמו בכל תנועה אידיאולוגית הדַבָּרים הרהוטים הפכו לגיבורי היום . לעבוד הם לא ממש ידעו וגם לא כל כך אהבו, אבל בלדבר על העבודה היו טובים מאוד ונערות חברת הנוער עשו את חשבונן ונמשכו אליהם . בחברה הקיבוצית של אותם ימים למדברים היה יתרון גדול . "ובשבתות, בין העצים, פרחו נשיקות ודיבורים . . . " . ממש כך, ואף יותר מכך . אחרי הכול הנערים הגיעו לבדם ארצה, בלי המשקולת המרסנת של ההורים שנשארו מאחור . ואז, ממש באמצע פריחתו, התחולל האסון . תחילתו לא בישרה את סופו . צבי חלה במחלה קשה, יש אומרים שהייתה זו קדחת מאוחרת, הובהל לבית החולים בילינסון ושב לקיבוץ כשהוא חלוש מאוד וחסר כוחות . ועדת הבריאות החליטה לשלחו לבית הבראה כדי שיתאושש . וכך יצא הנער, כמעט בן העשרים, שהיה כבר מת לאהבה, לבית ההבראה בזיכרון יעקב . ושם, מבלי להתכוון ומבלי להתכונן, פגש את האשה החיפאית, שהפכה ל'פאם פאטאל' של חייו הקצרים . הרומן הקצר החל ודאי כמו בסיפורי צ'כוב . הנער התמים ניצוד בידי הגברת המשועממת מחיפה, שהייתה יורדת כל קיץ מביתה לזיכרון יעקב, לצוד לה הרפתקת אהבים . היא לכדה אותו כבר בערב הראשון, הובילה אותו אל חדרה והכניסה...  To the book