גמילה אלימה

73 העברתי צינורות השקיה מאלומיניום בין שורות התפוחים, כשלפתע ראיתי את שורת עמודי המתח הגבוה של חברת החשמל נעים לאחור כמו בצעד תימני . ועד שהבנתי שהם גם ישובו לצד השני, צעד קדימה שניים אחורנית, כבר שמעתי את קריאות העזרה של הטייס שעלה מקנדה . גוֹד דֶם ! הוא זעק, וכשהגיעו אליו מציליו, ופיתחו אותו מהחגור שהיה קשור 74 בו, הסתבר שאמנם ניצל אך במחיר כבד : הישבן שלו התמלא בדקירות של קוצי הפטל הדוקרני ! לימים התרסקו בשדותינו גם טייסים אחרים, שעל רובם אני מיצר, אך לא על כולם . עשירי הרצליה וגוש דן למשל, עשו את השדות השלווים שלנו למגרש האימונים הרועש והצורם שלהם . הם טסים בו בטיסת טירונים מסוכנת, מפֵרים בגסות את שלוות העמק, מדליקים ומכבים את המנועים לסירוגין, כמצוות מדריך הטיס, ולבסוף גם מתרסקים לפעמים . עליהם אני אינני מצטער . למה הם צריכים להפריע לנו לכל הרוחות ? שיטוסו מעל הרצליה שלהם, רעננה שלהם, בני ציון שלהם וסביון שלהם ! מראה הזיקיות הדרוסות היה קשה לי מאוד . רחמיי נכמרו עליהן, הן חסרות מגן ותמימות כל כך, שאפילו מספיקות לפעמים להחליף צבען לאדום כדם, שנייה בטרם יידרסו . או צבֵי המים והיבשה ...  To the book