אהבת בוסר בחוף

66 והתפוצצנו בחשאי מעוצר תשוקות נעורים . יריעות האוהלים היו מופשלות, והייתה הרגשה נפלאה של שחרור לא מוגדר . בבוקר התחלנו בחזרות להצגת הסיום . המחנך הוותיק אפרים גילאי, שהיה גם במאי חובב, החליט שנציג את הצגת בעלי המלאכה מתוך 'חלום ליל קיץ' . הוא שכתב בעזרתנו את ההצגה, הדגים את המשחק, דחק בשחקנים ולחם נואשות בגייסות ההורמונים הדוהרים שלנו, בעייפות ובשיכרון הקייטנות הידוע . כשהיססתי לגעת בשותפתי למחזה הוא גער בנו "נו, תתמזמזו כבר ! מה אתם מתביישים ? " כאילו ידע שבערנו, שנינו, מהמזמוזים החטופים, ומאהבת בוסר פתאומית, שהגיחה מהאפלולית . וכך נחרתה הקייטנה ההיא בזיכרוני . מגעים ראשונים בשותפתי להצגה, עיסוי שדי הבוסר שלה, הריח החמצמץ שעלה מערוותה, ומעל מנסרת בדממת הלילה החקלאי גערתו של אפרים הבמאי . "נו, תתמזמזו כבר . . . " . אבל החוף של בית ינאי שקק חיים, וממש אל מול סוכת המציל, עם דגלי חודש יולי האדומים, מצאנו מסתור אינטימי בתוך הים הרך והמפייס . התמזמזנו בשקידה תוך שאנחנו שוחים כביכול, או נמלטים ממכת גל לא צפויה . היא נתנה לי את כולה . חפנתי מתחת למים את שדי הבוסר שלה, והיא שלחה בעדינות את י...  To the book