בּוֹלְעָנִים בַּגַּלְעֵד

35 הגלעד מטופח מאוד בשנים האחרונות . בית הספר התיכון 'מעיין' הסמוך אימץ אותו . שם נערכים טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות של בית הספר . מבקרים אינם פוקדים את האנדרטה . לעתים נדירות מזדמן כאן איזה נוסע סקרן שעוצר את רכבו וניגש לקרוא את הטבלה שעליה נחרת סיפור הדמים של המצור . מעט ממשפחות הנופלים מגיעות לכאן . משפחת אלימלך שטרקמן מעין שמר היא מנאמני המקום, ואוליי עוד אחת או שתיים . כשאני ניצב מעל הבולען חוזרים אליי באחת המראות והקולות של היום הנמהר ההוא . שלהי הסתיו של שנת תש"ו, סוף 1945 , כבר ירדו גשמי חורף ראשונים . הם היו כבדים ותעלות הניקוז הרדודות הפכו למלכודות של בוץ . הצטופפתי עם חבריי ליד השער הישן . חטיבת הצנחנים הבריטית, שצרה על גבעת חיים, התחפרה בביצה . הייתה התרגשות עצומה באוויר . התרגשות שחלחלה אל חברת הילדים . היה ברור לכולם שהולכים לפרוץ את המצור . חברינו, הורינו, עם אלפי המתנדבים לא ישלימו עם המצור . האבות שלנו כבר הכינו את המצעד ואמהותינו בישלו כל הלילה בסירי ענק תה וביצים קשות למאות המתנדבים . איש לא אמר : אני רעב או צמא . ואיש לא אמר : לא היה לי היכן לישון . בחופזה הושלכו ...  To the book