ג. אין דבר שבעֶרְוָה פחות משניים

191ס י פ ו ר י פ ר ק ג האפשרות שהעלה רב אשי לגבי מקרים אלה, להקיש דיני קידושין מדיני דמי", נדחתה על ידי רב כהנאממונות שבהם הודאת בעל דין "כמאה עדים בדיני קידושין בעל דין בהודאתו ,כלומר . "הכא קא חייב לאחריני" , בטענה מחייב אחרים ולא רק את עצמו . בהמשך הסוגיה יש מעבר מעדות של עד אחד בקידושין לעדות של עד 31 , אחד בדיני איסורין בכלל . מובאות שלוש מימרות משמו של אביי מהןש דתו עד יחיד המעיד בדיני איסורין נאמן, אם הנאשם שותק . נלמד כי לעמ 32 הוא מביא סיוע מהמשנה לכל מימרה ומימרה . עדות היחיד במימרות כלומר, הן . שהובאו נוגעת לאכילת חֵלב, לטהרות שנטמאו ולשור שנרבע 33 עוסקות ביחיד וברכושו . ושותק "אשתו זינתה בעד אחד – לאחר המימרות מסודרת בגמרא שאלה מהו" . היינו, האם במקרה כזה, השייך לדיני איסורין, יהיה עד יחיד נאמן כאשר הבעל שותק . בנושא זה מובאת מחלוקת בין אביי לבין רבא ; אביי אומר "נאמן", ואילו רבא חולק עליו ואומר : "אינו נאמן הוי ,עקבי בעמדתו דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים" . כאמור, נגעה העדות ליחיד , בניגוד למימרות שבהן כירמן הראוי לומ ולרכושו, הרי שב'עֶרְוָה' אין מדובר באשה בלבד, כ...  To the book