חריגים ושפיטה

33כ ל ל י ם , ח ר י ג י ם ו ש י ק ו ל ד ע ת המִנהלית . אולם, הלכה למעשה, כאשר נקבעת הנורמה על-ידי אחת מן תשומת הלב – המבצעתהרשות המחוקקת או הרשות – הרשויות האחרות שלהן ממוקדת בהסדרה הכללית הראויה . לעומת זאת, השפיטה מתאפיינת מידה רבה בכך שהיא עוסקת בעניינם של יחידים . השופט רואה את ב מצוקתו של הפרט שניצב בפניו ואף את ההתרחשויות הבלתי חזויות שהוליד הסכסוך, ולא תמיד היו לנגד עיניו של יוצר הכלל . כאשר החקיקה – מכירה בחריגים, הגורם המתאים לבחון את יישומם הוא בית-המשפט פציפיות שהוצגו לו . המקרים המורכבים יותר הם אלה בהתאם לנסיבות הס שבהם הכלל, אשר נקבע על-ידי רשויות אחרות, נחזה להיות נטול חריגים, והשאלה היא אם זהו אומנם סוף פסוק . המפנה זרקור למקום המיוחד שעשוי להיות לבית-המשפט ידועהדוגמה 55 . Palmerv . Riggs ביצירת חריג חדש לכלל, לקוחה מפסק-הדין בעניין במקרה זה בית-המשפט לערעורים של מדינת ניו יורק שלל את הזכות לירושה של נכד שהיה אחראי למות סבו . זאת, על-פי העיקרון המוסרי 56 השאוב מן המסורת התנ"כית של "הרצחת וגם ירשת" . פסק-הדין ראוי 57 לדיון מהיבטים שונים, של אך בהקשר הנוכחי הוא מדגים מעשה...  To the book