פרק שביעי: שאלת הקודיפיקציה

97ש א ל ת ה ק ו ד י פ י ק צ י ה מדה זו הוא מסיק את הערך הפנימי השווה למכלול הדעות החלוקות : מעֶ , אףמשה"כולם דברי אלוהים חיים כאילו קיבל כל אחד מפי הגבורה, מפי 3 מעולם" . משהעל פי שלא יצא הדבר מפי מודע לחידושומהרש"לה ולפיכך הוא מסייגו ומשתמש במונח "כאילו" . סיוג י,דתהמופלג בתחום ה "מפי – זה בא להבדיל בין ההתגלות ההיסטורית של האל במעמד הר סיני ידא . ככל מטפורה היאגר " . אבל היא אינה מטפורה משההגבורה" ו"מפי בה את המשמעות הראשונית, ולפיכך תלמיד חכם בלימודונושאת בחוּ לות ; וכדי למנוע מהקורא הפחתה במשמעות וה חוויית התג האוטונומי חוֹ לחכמים השתוליםתורההדברים הוא ממשיך וכותב : "על כן מסר ] ה' [ ה בכל דור, כל אחד לפי חצוב מקור שכלו, חלק לעילוייה ולהוסיף כפי מה שיראו מן השמים" . תופעה זו של התגלות בצד התגלות, קאנוניות של טקסט כתוב בצד מפיכתב, למה לאמשהמעוררת את השאלה : " "מ"ט פנים", – פתיחות הגבורה באר היטב, כפי אשר ראוי, מבלי שיפול בו שום ספק, ויהיה פנים את התשובה הקלאסית,מהרש"לולא מ"ט" . על כך משיב התורהאחד ל ההלכ שלפיה כל טקסט כתוב פתוח לפרשנות . האוטונומיות של חכמי ה מבוססת על מוגבלות הטקסט ...  To the book