פרק ד: עם הפנים לבוכרה

40 חולם ביידיש אנדיז'ן, ומשם לעיירה בשם לנינסק, על שם המנהיג הקומוניסטי לנין — שם סימבולי מאוד בתקופה ההיא . . . אגב, הרחוב שבו התגוררנו היה קרופסקה, על שם אשתו של לנין . הנפוטיזם חגג . אבא התקבל לעבודה כמנהל חשבונות במאפייה . מקצוע מבוקש מאוד באותם ימים, שהציל את פרנסת המשפחה שוב ושוב . אבא עבד במאפייה ואנו התגוררנו בבית שהיה מחסן גדול עם שירותים מחוצה לו . הרחוב והבית עומדים ממש נגד עיניי, וכך גם התנאים, שהיו קשים מנשוא . בקיץ המבנה להט, ולכן נהגנו ללון על הגג, ובחורף צרב הקור את הנשמה . חלקנו את המחסן עם עוד משפחה, ונדחסנו שש נפשות בחדר שגודלו היה ארבע על ארבע . לאחר עבודה של כמה חודשים אבא פוטר, כי לא הסכים לעסוק ב"מונקי-ביזנס", שהיו בלתי נפרדים מהכלכלה המקומית . הוא החליט להפוך לעצמאי, ולעסוק בייצור וייצוא בענף הסבון . הוא עשה זאת כהלכה, ונעזר במפעל שהתמחה בהפקת שמן מגרעיני הכותנה . גם אני, שמוליק הקטן, מכרתי את תוצרת הסבון בימי ששי, שכן על המבוגרים הדבר נאסר . באותה התקופה הקפדתי ללכת לבית הספר, שם למדתי ורכשתי את השפה האוזבקית . לא קראו לי שם שמואל, אלא סאמאטולה, באוזבקית, שם שנ...  To the book