פרק א: ילדות בבילגוריי

12 חולם ביידיש מענף לענף וחולם להיות ציפור ולעוף כמותה . העץ הזה והענפים שנשלחו אל אמירו היו יעד ואתגר בשבילי . זה היה מקום שניתן לחלום בו, גם בהשפעת הסרט טרזן שראיתי בקולנוע . טרזן היה דמות שכל ילד נכסף להיות באותם ימים, איש טבע חסון ושרירי, אוהב חיות, משוחרר וחופשי . חלמתי לעלות על העץ ולהפוך גם אני לאיש הג'ונגל שיכול לטפס, לקפוץ, להשתולל, לשאוג ולעוף הרחק לשמיים . בעצם, יכולתי לעשות זאת, לעמוד ביעד, ממש כמו היעדים שלימים הצבתי מולי כל חיי . שם, בחצר הבית אדום הלבֵנים, התחילו חלומותי הראשונים, שכמובן, אפילו עשירית מהם לא הגשמתי . אבל היה לי "אני מאמין", קיוויתי למצב צבירה שעשוי להגשים את הדברים . הייתי ילד חולמני, וזכיתי אפילו לכינוי הפולני המובהק "גַּאפָּה" ( Gapa ) — אדם מתבונן, בוהה . את הסובב אותי בחצר שהתגוררנו בה הייתי הופך לאין-ספור מקומות, אנשים ואביזרים אחרים . הינה, למשל, אותו עץ שכבר דיברתי עליו . אותו הפכתי לשדה המְראה, שממנו ממריאות הציפורים, ושממנו אוכל גם אני לנסוק ולהמריא . בארגזים הריקים שרוכזו בחצר הבית שלנו מצאתי מקומות מסתור, בארגזים האלה עבד הדמיון שעות נוספות, ב...  To the book