מגוף שלישי־יחיד־עבר לגוף ראשון־רבים־הווה

ה פ ר ש נ ו ת ה מ ת מ ק ד ת ב ט י פ ו ל 235 ודאות גוף ראשון של המטופל, המקושרת לחושים ולהתנסות, היא . 2 יותר כאשר היא מתבססת על החושים בזמן הווהבעלת תקפות רבה ; וראו גם 576,575,572,732,9691 לעומת זמן עבר ) ויטגנשטיין, ( 571כאן, עמ' ודאות כזו של המטופל, המבוססת על חושים ועל ניסיון ישיר בזמן . 3 הווה, מאפשרת מעבר למה שוויטגנשטיין מכנה 'בִּטחה שלווה' ולא טחה זו מבוססת על פרשנות חווייתית עצמיתכזו 'הנאבקת עדיין' . בִּ ; ראו גם 1969,357 לגבי אופני הביטוי של המצוקה ) ויטגנשטיין, ( ההבחנה בין פרדיגמה פרגמטית לדוגמטית ( . 3 - 6כאן, . . . הווה היא נדבך מרכזי בהתפתחות החשיבה-רבים-החוויה של גוף ראשון רה וההעברה הפסיכואנליטית, החל מהדגשתו של פרויד את ההעב ( וכלה בגישה האינטרסובייקטיבית או 2013 הנגדית ) ארון, ההתייחסותית, שמיטשל וארון הם נציגיהן המובהקים . ארון הציג את ( בין המטפל למטופל בקשר הטיפולי . Meeting חשיבות המפגש ) בהקשר מודל טיפולי זה, ניתן לטעון כי חשיבות הדבר היא בעיקר ים המתרחשים במפגש בין יחס ההתכוונותמבחינת התהליכים העמוק כלפי המצוקה של המטפל ובין זו של המטופל . השערה זו דומה לתהליכים ...  To the book