ה ע צ ב ה מ ע צ ב 136 זאת, קיומה של סטרוקטורה פנימית או יחס התכוונות כזה נתפס עם לכאורה כבעייתי ואף כמהותני במונחים של תאוריות עכשוויות . בשל הסתייגות זו, מוצע להבין יחס התכוונות כזה כנטייה בלבד, כלומר, כאפשרות קונטינגנטית שאינה מניחה קיום הכרחי ומוגדר . אך האם נטינגנטית כזו לשמור על מבנה מדויק ועקבי ? וכיצד יכולה אפשרות קו מכוח נוכחותו של 'רצון' – האם המבנה הפנימי נשמר כנטייה צורנית 26 ) פרס ( , maybes ) שופנהאואר ( , כסטרוקטורת סומה' ) ויניקוט ( ,-כ'פסיכה או אולי בצורת רכיבי אלפא שעובדו מתוך רכיבי ביתא ) ביון ( ? במקרה זה, לא מדובר בנטייה סטטית בעלת קיום מסוים ותכנים מוגדרים ועל זמניים, אלא בתנועה, בהתהוות מנטלית פנימית מתמדת ) סרל, פרס,- דיואי, ביון, אוגדן, ויניקוט, קוהוט ( . יחס התכוונות כלפי המצוקה נתפס סטרוקטורה פנימית, אשר מהווה מעין 'שם עצם' בשפה כמשקף הפרטית . שם עצם פנימי זה, למרות היותו פרטי ומסוים, מופעל, כמו בכל שפה, רק בהינתן אובייקט מסוים בהקשר מסוים . במובן זה, יחס ההתכוונות כלפי המצוקה מהווה אפשרות קונטינגנטית : הוא עומד כ'כְלֵי מודע, כעונים לשם העצם-המזוהים באופן לאהָ...
To the book