התפיסה הסובייקטיבית ברמה המיקרו־אנליטית הטיפולית

ה ע צ ב ה מ ע צ ב 80 םדירוב ) האפיסטמה ( מושתתת על תהליכים דיאלקטיים בין שלושת ה המתוארים . השערת המודל הטיפולי היא שהשיח הטיפולי יכול לגרום ריכוך והגמשה של אופן הייצוג הפנימי של המצוקה ) הסטרוקטורה הפנימית ( . הגמשה זו מתרחשת בתחום שרשרת המסמנים ומשפיעה על מסמן המצוקה, על המיוצג ) יחס ההתכוונות כלפי המצוקה ( , ובעיקר על שיווי מי של התנועה הדיאלקטית ביניהם . התפיסה היא שריכוךהמשקל הדינ והגמשה של שיווי משקל זה עשויים למתן את אופן מימוש המצוקה בחיים הממשיים בשלב מאוחר יותר . אני מציע להתייחס לשינוי טיפולי כזה לאו דווקא במונחי התקיימות הדיון פיזיקלית, אלא כקונסטרוקט פנימי, שאינו שוכן במיקום מסוים . בַּמיקום מוחלף בשימוש במונחים של התרחשות דיאלקטית הכרתית המתנהלת בזמן . זוהי התרחשות שניתן להבינה כמהלך התכוונותי שינוי אשר יוכל ) אינטנציונלי ( של שינוי בתוך הֶקשר סובייקטיבי : להתרחש במהלך ההתכוונותי שבין המסמן למיוצג . מערכת היחסים בין המסמניםנדבך נוסף המעשיר את הבנתנו בדבר הללו נמצא אצל קורסגארד . קורסגארד, המציגה חלוקה קנונית בין מגוון תאוריות העוסקות בכינון העצמי, עומדת על הבעייתיות הטמונה...  To the book