תחביר המקרא בראי הבלשנות המודרנית: המקור הנטוי כצורה פועלית

106 | ע י ד י ת ד ו ר ו ן 1 . א . פסוקית מקור חסרה : וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִ [ רְאוֹת ϕ אֶת שָׁאוּל ] עַד יוֹם מוֹתוֹ ( שמ"א טו 35 ) . ב . פסוקית מקור מלאה : וְכִ [ רְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד ] . . . אָמַר אֶל אַבְנֵר ( שם יז 55 ) . פסוקית המקור החסרה היא פסוקית שהנושא שלה סמוי — כינוי גוף אנפורי סמוי שיסומן בסימן ϕ . הציון ( reference ) של הכינוי הסמוי נקבע על פי רוב על ידי שם אחר הנמצא במשפט הראשי מחוץ לפסוקית המקור ; בדוגמה 1א זהו השם 3 לעומתה פסוקית המקור המלאה שב – 1ב היא פסוקית שיש לה נושא גלוי . שמואל . היקרות של המקור הנטוי בפסוקית מקור חסרה תיקרא מקור חסר, ובפסוקית מקור מלאה — מקור מלא . הנושא של המקור המלא לעולם יסומן ביחסת השייכות . הסימון ניכר בצורתו בדוגמאות שבהן מצטרף אל המקור כינוי חבור, בפרט כאשר זהו כינוי המדבר ( גוף ראשון ) : 2 . א . וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְ [ בַקְשֵׁנִי ϕ עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל ] ( שמ"א כז 1 ) . ב . בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּ [ הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ] ( ויקרא כג 43 ) . אל המקור החסר מצטרף כינוי חבור מו...  To the book