|
|
מ ב ו א | 27 שהתוכן בבעלותו . בהיותם קשורים באותו רפרנט במציאות, הם מתממשים על פני השטח בדמות אותו צ"ש : "דוד חשב על כך ש-", "דוד הרהר בזה ש-", "דוד דמיין ש-" וכו' . הצ"ש דוד הוא קו-רפרנטי, הוא מממש בו בזמן שני ארגומנטים סמנטיים : הגורם והמקבל ( כאמור דוד הוא הגורם להתהוות המצב שהתוכן בבעלותו או שנוצר תוכן, והוא בבעלותו ) . תופעה סמנטית זו מביאה אפוא לאי-התאמה בין הערכיויות : 35 היא מורידה את הערכיות התחבירית באחת בהשוואה לזו הסמנטית . ב . ק ו-ר פ ר נ ט י ו ת ב ין הנ ו ש א ש ל פ ו ע ל ה ת פ יס ה ו בי ן ה נ ו שא ש ל ה ת ו כ ן ה מש לי ם קו-רפרנטיות מסוג אחר אמורה בזהות שבין העצם המתממש כנושא של הפועל הראשי, הוא פועל התפיסה, לבין העצם המתממש כנושאה של פסוקית התוכן שבפוטנציה : " היא החליטה * ש היא תיסע" . הנושא התחבירי בשני המשפטים מתייחס לאותו אובייקט במציאות . בעטייה של קו-רפרנטיות זו עשוי הארגומנט 'תוכן' להתממש כצורת מקור נטוי ולא כמשפט . ובמילים אחרות, היסוד הלשוני שעשוי לממשו הוא שם פועל : "היא החליטה לנסוע", "היא חשבה להתפטר" . במקרים הללו ייאמר כי עמימותו של הדגם התחבירי מתבטאת בהופ...
To the book |
|
|