|
|
זבלאווי . השכונה נבנתה בתוך מטעי בננות, לעיניהם העצובות של ילדי השכונה שחזו בכריתת העצים, עד שמטע הבננות נעלם לחלוטין . כשהייתי בן שלוש נחפר בור ספיגה בחצר ביתי . הבור עורר את סקרנותי, קפצתי לתוכו ונחתי בתחתיתו, כשבעה מטרים מתחת לפני הקרקע . אני עדיין זוכר את קולות האנשים מרחפים מעל לראשי, את ריח הבור, את קרירות האדמה ואת החושך, הרבה חושך . משפחתי ניסתה למצוא דרך להוציא אותי מהבור, אך לא היה בנמצא סולם ארוך כל כך . לבסוף, לאחר שעות של המתנה, נמצא סבל סלוניקאי אמיץ, קשרו חבל לרגליו והוא הורד מטה, הושיט אלי ידיו וחילץ אותי מהבור העמוק והאפל . לאחר החילוץ, רץ אבי, כשאני בידיו, לבית המרקחת 'לבנדה', ואני בתמימותי הרבה שאלתי אותו : "מה קרה, אבא ? למה לבית המרקחת ? מי חולה ? " החורפים של שנות ה ‑ 40 היו קשים . ואדי מוסררה היה עולה על גדותיו, נחל איילון הפך לנהר שמימיו קרים וקוצפים . אבי משה היה נחוש שאלמד בשכונה המקבילה, שבה היו גנים ובתי ספר טובים יותר . וכך, מדי חורף היה נושא אותי על כפיו ועל כתפיו, על מנת שאשכיל ואלמד . את המאמץ שדרש מעצמו דרש גם ממני . לעתים הוא נהג בי ביד קשה, לעתים ‑ כ'...
To the book |
|
|