אחרית דבר

גורם מזיק, שקיבל סמכויות מפליגות והיה שותף במאמצים לחיסול חושפי השחיתויות של בכירים בעיריית תל אביב . האדם הזה המליץ עלי . לדעתי, הנמשל של הסיפור הזה הוא אובדן הבושה . הסלחנות שבה נתפסת השחיתות, כחלק שולי ולא רלוונטי בים הבעיות שמהן סובלת המדינה . היה משפט ? היה . נאמרו דברים ? נאמרו . עוגלו פינות ? עוגלו . לא זכרנו ולא ידענו ? אז מה ! ואפשר שדווקא היתה זו דרכו להכות על חטא בהתנהלותו בשירות העירייה ? אם אכן כך, יש להעריך זאת . גם אני נשאבתי בהדרגה למאבק בשחיתות . בתחילה הנחתי שיש לנושא חשיבות, אבל לא מיקמתי אותו במרכז חיי . ידעתי שמדובר בתופעה רחבה, אבל הרגשתי שמאבק בזירה הזאת משול לכוסות רוח למת . במסגרת משבר גיל ה ‑ 40 שלי, שהקדים והכה בי בשנתי ה ‑ ,37 השתנתה גישתי מקצה לקצה . לא אלאה אתכם בדקויות של ההתפכחות, אך אציין שהצורך שלי לעסוק בדבר ‑ מה משמעותי יותר מענייני פרנסה הכה בעוצמה . היו לי ילדים, לקוחות ותחביבים, אבל הרגשתי שהדברים החשובים באמת נעשים על ידי מישהו אחר . כך הפכתי את הירושה של עוגן לשליחות וגיליתי ש ‑ 24 שעות ביממה הן ממש מעט .    רגע לפני שאנחנו מסיימים כאן, כמה מ...  To the book