הקדמה

עשיתי בלילה ומדוע לא הגעתי לשיעור . בזמן שדיברתי הניעה המורה את ראשה מימין לשמאל ובחזרה, לאות שאינה מקבלת מילה מדברי . לא שהיא אינה מאמינה לי, אמרו פניה החתומות, אלא שהדברים שבפי לא מצדיקים בעיניה סטייה מהעקרונות הנעלים שמנתה לפנינו זה עתה . כשסיימתי לספר על עבודתי הלילית הסיטה המורה את מבטה ממני ועברה אל אבי, כולה ציפייה דרוכה לסיכום האירוע בנזיפה חינוכית . אבא חשב אחרת . הוא אמר : ״שמעתי אותךְ ושמעתי את חי, ואני מסכים איתו ומקבל את הסבריו במאת האחוזים . ערך העזרה לאחותו חשוב לאין ערוך מהפסד השיעור . מצער אותי, וגם מטריד אותי, שאת ובית הספר רואים את הדברים אחרת״ . סולם הערכים הברור של אבא הרשים ושימח אותי . ברגע ההוא הבנתי שערך הסולידריות גובר על ערכים רבים אחרים והערכתי את התייצבותו לימיני מול סמכות נוקשה, מול ה"ממסד״ . למדתי שמותר לפקפק בחוקים ובנהלים הדורסים את האנושיות ואת החברוּת . ואמנם הושעיתי מבית הספר, אך לא הרגשתי רע בשל כך . הורי גיבו אותי ובזכותם חזרתי לאחר ההשעיה בראש מורם . החוויה הזאת הבהירה לי היטב את הצורך במשענת חסונה ובגיבוי ערכי, את חשיבותה של הגנה אבהית עבור אנשים...  To the book