אחרית דבר

ממשלת ישראל, וזיהיתי כמה תופעות קשות ועצובות . ראשית, נעצבתי לראות כיצד מסיימים מנהיגים לא מעטים את כהונתם ‑ בכלא . הנשיא לשעבר משה קצב, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראשי עיריות ומועצות . אחרים סיימו בקול דממה דקה : בגין היה ספון בביתו, בן ‑ גוריון הודר על ידי חברי מפלגתו . התבוננתי היטב גם בראשי עיריית ירוחם שקדמו לי . שלושה הודחו, אחרים נאחזו בכיסא, והיו גם שעזבו בתסכול ובתחושה שאין להם תחליף ; אנשים ללא כל מודעות עצמית . נשאתי אז תפילה, שאוכל להיצמד לתוכנית שקראתי לה "שלוש תחנות של הצלחה" . התחנה הראשונה ‑ להיבחר . בבחירות הראשונות נבחר אדם על פי הדימוי והניסיון שלו, על פי המטען שהוא מביא מעברו, כמעט ללא קשר אמיתי ליכולתו לתפקד כראש עירייה . בבחירות השניות נבחר אדם לא על בסיס הדימוי, כי אם בזכות מעשיו בפועל . התחנה השלישית היא איזו עיר הוא מותיר אחריו, בפרישתו . מימשתי את שלוש תחנות ההצלחה הללו . הראשונה : להיבחר . ואכן, נבחרתי על ידי 44 אחוזים מהציבור, מול ארבעה מועמדים שאחד מהם ראש עיר פופולרי בעבר . בתום ארבע שנים מימשתי את ההצלחה השנייה : להיבחר בשנית, הפעם ברוב של 70 אחוזים מת...  To the book