לחיות בינתיים בצנעה, ואז להתחיל להתפרנס . אבל צעירים רבים לוקים במשמעת התעסוקתית . הם רוצים "עבודה פשוטה", ולא מבינים שאין כזו . יהיה מי שישאל, מדוע לכאורה יש יותר כאלה בפריפריה ‑ ולראיה שיעורי האבטלה . ראשית, התעסוקה הזמנית הפופולרית בקרב צעירים, כמו מלצרות וכדומה, זמינה פחות בפריפריה . התעסוקה הקיימת כרוכה בהתחייבות רב ‑ שנתית, דבר שמרתיע אותם . נוסף על כך, אנחנו נדרשים להתמודד עם התרבות, ההרגלים מהבית . חלק מהפתרון צריך לבוא באמצעות עבודה עם דור ההורים שנקלעו בנסיבות חייהם לתלות בגורמי הרווחה, ועם דור הילדים הקטנים, כדי לתקן הרגלים של שנים . בעיה נוספת היא המגוון המצומצם : בירוחם כולם מכירים את כולם, וכולם מדווחים לכולם . מי שעשה לעצמו שם רע במפעל אחד, לא יקבל הזדמנות במפעל אחר . חסם נוסף הוא המרחק . במרכז, אפשר להגיע מהבית לעבודה בזמן קצר, ויש תחבורה ציבורית יעילה . בדרום, פועלים נוסעים בכל יום לים המלח, לקמ"ג ולמפעלים אחרים חצי שעה עד שעה לכל כיוון . לתושבי הפריפריה אין ברירה אלא לוותר על הפינוק ולהיות נכונים לנסוע רחוק יותר מאשר תושבי המרכז על מנת להתפרנס . יש רבים מירוחם שעובדים...
To the book