|
|
על חלוקת אירופה . . . במקום שבו עמדה פעם חומה אפלה נפתחה לפתע דלת, ו ולנו עברנו דר ה לרחובות, ל נסיות, חצינו גבולות . ולם קיבלו הזדמנות לבנות משהו חדש, לחולל שינוי, לצאת לדרך חדשה . גם אני פתחתי דף חדש . . . ן, ה ול אפשרי . באמריקה, הפגנת רגשות לא רק מקובלת אלא גם זוכה להערכה, ומרקל הרגישה חופשייה לבטא את עצמה ‑ את הכרת טובתה, את האופטימיות שלה ‑ יותר מכפי שיכלה לעשות זאת בגרמניה . אך מכיוון שמעולם לא הקדישה נאום שלם לרגשות, נוספו עוד שני נושאים משמעותיים למחוות ההוקרה שלה . היא ראתה את הנולד ודיברה על האנשים משני עברי האוקיינוס האטלנטי החוששים מפני גלובליזציה : "אנחנו לא מתעלמים מהחששות האלה . מחובתנו לשכנע אנשים שהגלובליזציה היא הזדמנות עולמית עצומה לכל יבשת ויבשת, מפני שהיא מכריחה אותנו לפעול יחד עם אחרים . הבריתות והשותפויות . . . יביאו אותנו לעתיד טוב", כך ניסחה את מה שעומד בלב מדיניות החוץ של הממשל שלה . אולי ב ‑ 2009 דבריה נשמעו סטנדרטיים, אבל עשור לאחר מכן הם נשמעים כמעט אוטופיים . לסיום הזכירה מרקל שניים מגיבוריה האמריקאים, הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב, על כך שאפשרו את ...
To the book |
|
|