"לצאת בשלום מלבנון"

אפגע, חשבתי, אירוע זה יהיה אקורד סיום דרמטי, שיעצב את זיכרון המחאה שלנו . אמנם סיכנתי את ביטחוני האישי למענה פעמים רבות, אך שהייה של חצי שעה על גג מקלט בלילה שכזה היתה מצב חריג אפילו בשבילי . כאמא הייתי אומרת שזה מעשה חסר אחריות, ובוודאי הייתי כועסת על ילדי אילו היו בוחרים להסתכן כך . מנגד, הרגשתי חובה מוסרית להיות שם ברגע ההוא ולקחת אחריות על מעשינו . כך הרי חינכנו את ילדינו, ובעקבות החינוך הזה לחם בני הבכור בלבנון . סוף כל סוף ניתן האות לתחילת השידור והפחד פינה את מקומו להתרגשות של הרגע המכונן, שבו אוכל לומר בפה מלא : מחר יהיה טוב יותר . למרות החשש מפני העתיד החלטתי לשדר אופטימיות זהירה, בעוד רעשי הפגזים סביבנו מתחזקים יותר ויותר . לאחר שניות ספורות עלו על המסך חיים יבין וקרן נויבך מאולפן החדשות בירושלים . השאלה הראשונה שהפנו אלי היתה : "האם לאור הבלגן שמתרחש בצפון, בלילה הזה, במחשבה שנייה, אינך סבורה שהיינו צריכים להישאר בלבנון ? " קולי רעד, אך מתוכי פרץ "נאום לאומה" שנישא בשטף במשך דקות ארוכות . הצהרתי בנחישות כי אולי לא יהיה קל בימים הראשונים שלאחר היציאה, אך לאחר מכן יגיע השקט המ...  To the book