"וגם אם ארוכה הדרך, ורבה הדרך, נעבור בה יחדיו"

וניסחנו מכתב . החלטנו לשלוח אותו לארבעה מחברי הכנסת שהשתתפו בפורום כוכב יאיר : יוסי ביילין וחיים רמון ממפלגת העבודה ומיכאל איתן וגדעון עזרא מהליכוד . וכך כתבנו : הננו תושבות הצפון ואמהות לבנים שמשרתים ביחידות מובחרות בצה"ל, שחונכו לתת הכול בכל מקום בו הם נמצאים . . . אנו יודעות שאת המוטל עליהם יעשו בצורה הטובה ביותר . . . לנוכח המתקפה נגד הדיבורים על מחשבות יצירתיות לפעילות שונה בלבנון, או "חס וחלילה" יציאה משם, אנו סבורות שדבריכם אינם מרפים את ידינו . להפך, אנו מחזיקות מעמד רק מתוך הידיעה שהאנשים המוסמכים לכך עושים גם הם ימים ולילות לחשוב כיצד להוציאנו משם . אנו יודעות שמה שייתן לבנינו את הכוח הוא דווקא הידיעה שבעורף חושבים על פתרונות שיחלצו את המדינה מהביצה [ הלבנונית ] . כתושבות הצפון, שמודעות באופן מוחשי ומיידי לאיום האפשרי . . . איננו חושבות כי איום זה על חיינו קשה יותר מן המצב הנוכחי . . . שהרי ההיסטוריה הוכיחה שבמלחמת גרילה קשה לנצח, בעיקר כאשר צד אחד יושב בתוך עמו 14 וזוכה לסיוע מבית . שליחת המכתב נסכה בנו תחושת התעוררות והרגשנו ש"עשינו משהו" : תמכנו בחברי הכנסת שהתנגדו למדיניו...  To the book