אפיזודה שהתרחשה זמן מה אחרי סיום עבודתי עם אמנון ברנס, וטרם כניסתי לעבודה כעוזרו של אריק שרון אצל ראש הממשלה רבין, ראויה לאזכור . היה לי ידיד איראני בשם מסעוד עלי חאני, אחיו של שר האוצר והכלכלה בממשלת השאה, שבתיווכו מכרתי שם ציוד רפואי בשביל "דיילין אינטרנשיונל" של ברנס . באביב 1975 פניתי אליו במכתב בהצעה מעניינת, בלי שום קשר עם עסקי ברנס, ובהנחה שלא ירחק היום בו אשוב לעסקים פרטיים . הצעתי לו היתה להשתתף בפרויקט של תקשורת המונים, "ששר החצר של השאה יקבל בשתי ידיים", כתבתי, ואליה צירפתי חוברת ובה תיאור הפרויקט . את ההצעה למסעוד הגשתי בעקבות פגישה עם הסופר נתן שחם, חבר קיבוץ בית אלפא, שאותו היכרתי עוד בפלמ"ח, ועם הפרופסור לקומוניקציה סרגיי מאוניברסיטת חיפה . השניים באו אלי, והפרופסור דיבר איתי על פרויקט שרק לימים יכולתי לעמוד על משמעותו האמיתית ועל השלכותיו כלפי פנים : הפעלת מערכת מורכבת של רכישת השפעה על כלי תקשורת על מנת לשרת את האינטרסים של דרום ‑ אפריקה, שרצתה לשפר את תדמיתה בדעת הקהל במדינות המערב . מערכת זו עבדה בשיתוף פעולה עם שר ההסברה הדרום ‑ אפריקני, ובמימונו המלא . באופן ...
To the book