|
|
יועד אליעז 170 אינה כלי בשירות אמירת האמת, והיא אינה מבטיחה את גילוי האמת ( נזכיר כי גם שקרים נאמרים במילים ובהיגדים ) . הלשון היא אובייקט המעודד בני אדם לרפלקציה ( על מילים ) . הסצנה הפדגוגית מאפשרת, והלשון עצמה מעודדת, התבוננות בפרוסות הממשיות של הלשון . הופעתן של הפרוסות הללו ( רשימות מילים, מימרות על כרזות וכו' ) באמצעות שינון, בחינה וקריאה בקול מאפשרת רפלקציה, ורפלקציה בתורה מאפשרת הבחנה בין נכון 47 ללא נכון, ובסופו של דבר חתירה אל אמת . הסצנה הפדגוגית מונוטונית, ריקה ממשמעויות וכרוכה בחוויה לא נעימה . היא מכזיבה את תקוות המחנכות והמחנכים, משום שהיא אינה משרתת את בני האדם, לא את ה"צרכים" שלהם, לא את המוסריות המצופה מהם ולא את התפתחות חשיבתם . נחזור וניזכר במציאות של הסצנה הזאת : חזרתיות מפרכת, מילים בשפות זרות . ניזכר בשרירותיות, בעריצות ובאלימות הנכפות על משתתפי הסצנה, הצייתנות, הריסון העצמי, המשמעת עד כדי ביטול עצמי, מחיקת השם הפרטי והמוות של האותנטי . כל אלה מאפשרים, אך אינם מבטיחים, רפלקטיביות . הסצנה הפדגוגית עומדת כולה, כפי שלימד דרידה, על חזרה של מילה . המילה במשמעותה הגרמט...
To the book |
|
|