|
|
זהר לבנת 124 תיאוריית הרלוונטיות ( ספרבר ווילסון, 2004 ) מנסחת רעיון זה במפורש . אחד מעקרונותיה קובע שהתודעה האנושית נוטה להיות מכוונת למיקסום של הרלוונטיות . בתיאוריה זו, מידת הרלוונטיות של מבע כלשהו עבור הנמען שלו נתפסת כנגזרת משקלול בין המאמץ שנדרש לצורך עיבוד המבע לבין האפקט הקוגניטיבי שעשוי להיות מושג באמצעותו . זה מעין תיאור “כלכלי" של איזון בין תשומה לתשואה . ככל שהאפקט הקוגניטיבי שמושג על ידי העיבוד של המבע גדול ומשמעותי יותר, כך המבע רלוונטי יותר . אבל מה שהופך אותו לרלוונטי הוא גם המאמץ הקוגניטיבי שעל הנמען להשקיע כדי להשיג אפקט זה . במונחי תיאוריית הרלוונטיות, ככל שקֶלט כלשהו דורש מאמץ עיבוד גדול יותר, כך הוא יהיה רלוונטי פחות . מכאן, שניסוח שדורש מאמץ פענוח גדול יותר ממקבילותיו חייב לשאת עימו הבטחה לאפקט קוגניטיבי נוסף, אחרת הוא לא ייתפס כראוי לעיבוד מצד הנמען . ההנחה האינטואיטיבית בנוגע למורכבותו של המבע האירוני לעומת מקבילו המילולי לא נותרה בגדר הנחה תיאורטית בלבד, אלא זכתה להתייחסות במסגרת הגישות השונות ששואפות להסביר את הדרך שבה מתפענחת אירוניה לשונית . גישות אחדות גורס...
To the book |
|
|