|
|
מרים מצנר קינן 96 שלהם בכיתות, שעות שנלקחו משעות ההוראה של המורה . לא רק משכורת המורה הלכה והצטמצמה, גם שעותיו החינוכיות בכיתה צומצמו . המורה לימד פחות . התקציב הגדול של משרד החינוך לא זרם אל המורים ואל כיתות בתי הספר, אלא אל גופים שונים ומשונים של מיקור‑‑חוץ שלא היה להם דבר וחצי דבר עם חינוך ופדגוגיה . הגופים האלה התבקשו לכתוב מערכי שיעור בנושאים שונים לבית הספר . המורים נדרשו למלא את ההוראות, להכניס את הזרים לכיתות, או ללמד על פי מערכי השיעורים שלהם, שהיו מנותקים ולא שייכים לכיתה . הם נאלצו לשמור בשביל הזרים המלמדים בכיתה על הסדר והמשמעת, ולתת להם לעשות את שלהם על חשבון השיעורים החינוכיים והלימודיים של המורים והתלמידים בכיתה . מתוך הדוגמאות האלו ברור לכל בר דעת שמערכת החינוך, באמצעות המפקחים שלה, מתעלמת לחלוטין מהידע המקצועי של המורה, מזלזלת בחשיבה הפדגוגית שלה ושל ידיעתה מה מתאים לכיתתה . המורים הלכו ונדחסו, הושתקו ונדרסו על ידי המערכת שלהם עצמם ללא טיפת כבוד אליהם . לא עוד בעל מקצוע חופשי וחושב . המורים הפכו לפועלים בפס ייצור ולעבדים . מעבר לכך, כל מי שמבין בחינוך, כל מי שקרא לפחות...
To the book |
|
|