|
|
מרים מצנר קינן 52 יותר מאוחר . אבל מכיתה ב' והלאה הקריאה איננה יותר מטרה לימודית . ההנחה היא שהילדים כבר קוראים, והקריאה משמשת כלי ללימוד מקצועות אחרים . הם נדרשים לקרוא סיפורים, לקרוא בתורה, לקרוא בספר מולדת, הם קוראים בעיות בחשבון ופותרים תרגילים בחשבון . רוב הילדים קולטים את הקריאה בכיתה א', ושיטת הפענוח טובה ונכונה לרבים מאתנו . גם אנו המבוגרים, הקוראים באופן שוטף ונתקלים לעיתים במילה חדשה וארוכה, מנסים לקרוא אותה מהתחלה, עיצור ותנועה . כך אנחנו מפענחים את המילה החדשה לנו ומצליחים לקרוא אותה . קריאה היא קודם כול פענוח, ורק אז הבנה . אלה הם שני התהליכים שהקריאה מחייבת . פענוח והבנה . עם זאת, ישנם ילדים הזקוקים לשיטת לימוד אחרת, שהיא גלובלית . הילד רואה את המילה השלמה, כך קל לו יותר, ואז הוא לומד לפרק אותה, כדי שילמד לפענח . היו שנים בבית הספר, שבכל תחילת שנה הייתי נדהמת שוב מול הוראה / פקודה / צו השעה שהיו "נוחתים" ממערכת החינוך ומודיעים על השיטה ( קובעים את ספר הלימוד ) ללימוד הקריאה לאותה שנה . שיטה אחת ויחידה . כאילו סובבו שם למעלה את גלגל הרולטה, ונפל הפור על שיטת הקריאה היחידה ...
To the book |
|
|