השלילה

זיגמונד פרויד - הלא מודע 192 * האופן שבו מטופלינו מציגים את מה שעולה בדעתם בשעת העבודה האנליטית מזמן לנו כמה הבחנות מעניינות . "אתה חושב עכשיו שאני רוצה לומר דבר‑‑מה מעליב, אבל זו באמת לא כוונתי" . אנו מבינים שזו דחייה ( Abweisung ) , בדרך ההשלכה ( Projektion ) , של המחשבה שעלתה זה עתה בדעתם . או : "אתה שואל מי זו יכולה להיות הדמות שבחלום . האֵם ? זו לא" . אנו מתקנים : "ובכן, זו האם" . בשעת הפירוש אנחנו מרשים לעצמנו להתעלם מהשלילה ( Verneinung ) ולדלות את התוכן הצרוף של הרעיון שהבליח . כאילו אמר המטופל : "אמנם זו האֵם שעלתה בדעתי בקשר לדמות 112 הזאת, אבל לא מתחשק לי לתת לזה תוקף" . מדי פעם עולה בידינו להגיע אל ההסבר שחיפשנו לְמודחק לא מודע בדרך נוחה ביותר . אנו שואלים : "מהו הדבר שהכי פחות מתקבל על דעתך לגבי אותו מצב ? מה לדעתך היה אז הדבר הרחוק ממך ביותר ? " . אם המטופל נופל בפח ומציין את הדבר שהוא יכול להאמין בו פחות מכול, הרי כמעט תמיד הוא מודה כך בדבר הנכון . לעתים קרובות אנו פוגשים הקבלה נאה לניסוי זה אצל אדם הלוקה בנוירוזה כפייתית שכבר הודרך להבין את התסמינים שלו . "נתקפתי ברעיון...  To the book