אבל ומלנכוליה

זיגמונד פרויד - הלא מודע 170 והנה אנו פוגשים את אחת הדוגמאות המעניינות ביותר לראיית הנולד של פרויד . כקודמתה נשלחה גם היא ככתב יד לפליס, תחת הכותרת "הערות III " . אגב, כתב יד זה, שתאריכו 31 במאי ,1897 כולל את הפנייתו הראשונה של פרויד לתסביך אדיפוס . ראוי להביא את הקטע המדובר במלואו : הדחפים ( Impulse ) העוינים כלפי ההורים גם הם מרכיב בלתי נפרד של הנוירוזה . הם מתגלים כדימויי כפייה מודעים . במקרה של פרנויה פירושם שיגעון רדיפה מהגרועים ביותר ( אי‑אמון פתולוגי בשליטים ובמלכים ) . לפרקים, דחפים אלה מודחקים כאשר מתעוררת חמלה כלפי ההורים, במחלתם או במותם . במקרה זה מתבטא האבל בהטלת אשמה של האדם על עצמו בגין מותם ( מה שמכונה מלנכוליות ) בהענישו את עצמו על ידי אותם מצבים [ של מחלה ] שפקדו אותם, באמצעות רעיון הגמול . כפי שאנו רואים, ההזדהות המתרחשת אגב כך אינה אלא דרך חשיבה ואיננה מייתרת את החיפוש אחר המניע . דומה שפרויד ויתר לגמרי על המשך יישום מהלך המחשבה על המלנכוליה המשורטט בקטע זה . למעשה, לפני החיבור שלפנינו, כמעט אף פעם לא הזכיר את המצב, להוציא הערות ספורות שהשמיע באגודה הפסיכואנליטית הו...  To the book