מרסל, אחי

לתדהמתי , הוא תמיד הצליח בכך . נכון , הוא היה רופא מעולה , , ומומחה בלתי רגיל למחלות ריאה UCLA, פרופסור לרפואה ב - אולם את האבחונים המדהימים האלה הוא ביצע כשהיה שרוע על גבו , כמעט בדמדומי הזיה , ועל סף קריסה של מחזור הדם שלו . מרסל ניחש מיד את הסיבה לכך : הסרטן שלו חזר . אותו גידול נדיר שהוא , ולפתע היה מתפרץ , בכל פעם במקום חדש שסיכן 1988 נשא מאז את חייו . עד שהוא היה מגיע לחדר המיון ונושא עיניים אל המתמחה הצעיר והטירון , הוא כבר הבין איפה הבעיה ומה צריך לעשות . נהניתי להאזין למעשיות האלו , בין היתר כי הן נתנו פורקן לשחצנותו הישנה : לאותו אומץ שבשנות השמונים , כשהאיידס כמעט לא נחקר והיה תמיד קטלני , הניע את מרסל לערוך בדיקות ברונכוסקופיה לחולים עם איידס פעיל . באותה תקופה לא כל רופא היה מוכן להסתכן בספיגת השיעול והיריקות . " היזהר , מרסל ", הייתי מייעץ לו , אבל הוא צחק לי . ידידיו ועמיתיו של מרסל היטיבו ממני להכיר את הצד הזה באישיותו , צד הגיבור הנחוש . התגוררנו בערים שונות מיום שהוא . אולם אני הכרתי את מרסל שהם 17 נסע ללמוד רפואה , כשהייתי בן לא הכירו , מהתקופה שלפני כן , נער הזהב מי...  To the book