מוזיאון השואה

ולאורך השמדתה של יהדות אירופה 1933 מעלייתו של היטלר בשנת בשתים עשרה השנים הבאות . זמן רב לפני שמגיעים לכבשנים של מיידאנק ולערימות הנעליים של אושוויץ חשים שהמשא בלתי נסבל , אבל אין מפלט עד לשחרור שבסופה של הקומה השלישית וליציאה אל " היכל הזיכרון " : חדר משושה , המואר מפתח בתקרה , להרהורים אחרי מסע ברחבי הרוע המוחלט . ידוע לי על השואה יותר ממה שברצוני לדעת , וכאן למדתי עוד יותר . למשל , טעיתי בנוגע לממדים . קרונות הבקר הדחוסים ביהודים , שהסיעו אותם אל מותם ) אפשר ללכת לאורך הקרון שהסיע את האבודים לטרבלינקה ( , היו קטנים בהרבה משתיארתי לי , ואילו תאי הגז באושוויץ , המוצגים בדיורמה ענקית הממחישה את מכונת הרצח ההמוני , היו גדולים בהרבה משדמיינתי . הם היו אולמות מוות . היה צריך לדחוס לתוכם מאות ואלפי בני אדם כדי שייחנקו . חשבתי שרק עשרות . אבל אחת מהצלחותיו של המוזיאון הזה היא בחתירה אל מעבר למספרים . הוא כולל , למשל , מגדל תלת - קומתי של תמונות שצילמו במשך חמישים שנה היהודים שחיו בכפר איישישקי , המציגות את שמחת החיים הפשוטים : גולש נועז על גלגיליות , מעשן חצוף , מתרחצים , אוהבים , אימהות , ...  To the book