|
|
פרק 6 ב חינוך הוא במידה רבה הימנה לתרבות דיאלוהית של נבוד אמופ וממיחה הדדית | 111 שהציגו הברמאס, גאדאמר ולווינס, הדיאלוג האקולוגי עם העולם הלא - אנושי, ולצידם הדיאלוגים של שלום ורב - תרבותיות הרווחים בחברות בקונפליקט . אמת . לא בכל סוגי הדיאלוג נוכחים במידה מלאה כל שמונת המאפיינים שהוצגו לעיל והקשרי החינוך השונים כמו גם נטיותיהם הייחודיות של המחנכים והתלמידים משפיעים על המינונים ועל האיכויות . העיקר, כך נדמה לי, מה שאסור להתפשר עליו הוא הבסיס : הנדיבות החינוכית המורכבת משִפעת אנושיות ואהבת אדם המנותבות לטיפוח אכפתי ומסור של התלמידים למיטבם ועל פי טבעם . זו האהבה לילדות ולראשוניות, האהבה לתרבות ולבשלות, והתשוקה והיכולת לשמש גשר חי ומפרה ביניהן . זו האהבה החינוכית שדנתי בה בפרק הראשון, שהיטיב להגדיר אותה בעת המודרנית פאולו פריירה כשעמד על כך ש"בעיית ההומניזציה הייתה מאז ומעולם . . . בעייתו המרכזית של האדם", ושהמענה מצוי בפדגוגיה הניכרת "באמונה עזה באדם, אמונה ביכולתו ליצור ולשוב וליצור, אמונה בייעודו להיות 110 אנושי יותר" . 110 הציטטה הראשונה לקוחה מדיונו הכללי של פריירה ( בספרו פדגוגיה ...
To the book |
|
|