|
|
308 | כל השאר הוא אלמוות אלה היו גישותיהם כלפי העבר בחלוף דור אחרי השואה : הוא קרא לכתיבה ולפרסום מחוץ לקיבוץ לטובת שימור המורשת והנחלתה ; היא קראה לקחת בחשבון את הלכי הרוח בבית, תוך דיון בשאלות ההווה והעתיד . גישות אלה הכתיבו את תגובותיהם להזמנות לתת הרצאות ולהשתתף במפגשים שהלכו ורבו לקראת ציון שלושים שנה למרד גטו ורשה . צוקרמן לרוב נענה, היא רצתה להישאר בבית . ממרחק הזמן אמרה אהובה פריד ( לובטקין ) שכל תפקיד ציבורי שהציעו לאחותה היה פחות מדי או יותר מדי, קטן מדי או גדול מדי, וכך קרה שלא מצאה את מקומה . "היא מאוד רצתה להיות ישראלית", אמרה והעריכה כי במידה רבה הצליחה בזה, אך לעולם לא נטמעה באמת : אף שלעולם הביטה קדימה, העבר המשיך לרדוף אותה . 19 לקראת גיל שישים נדמה שלובטקין הצליחה, כשמצאה מרחב פעולה מקצועי שהתאים בדיוק : ב- 1971 הייתה לתמחירנית של קיבוץ לוחמי הגטאות, תפקיד שעיקרו אחריות על כל צעד ושעל פיננסי במשק . ביסודו עמדו דקדקנות וגם שליטה בביורוקרטיה : מעקב אחרי מהלכיהם של ענפי המשק ומה שביניהם, למשל כשגידולי השדה סיפקו לרפת חציר והלול העביר ביצים למטבח . העבודה חייבה קשר קבוע ע...
To the book |
|
|