בית העם | 225 ושפכו את דמם והראו להם את נחת זרוע הנקמה היהודית . והיה זה יום גדול במשפט הנורא, יום שבו זקפנו בגאווה את ראשינו המורכנים, יום שבו הבטנו אחרת אל האסיר האדיש שבכלוב הזכוכית . פתאום נראה בעינינו עלוב מאד, פעוט מאד" . 86 ביטאוני השמאל הציוני התרגשו במיוחד : "ידענו כי יבואו וגם חיכינו להם יום-יום", מסר חיים גורי ברשימותיו מול תא הזכוכית בעיתון למרחב, ביטאון אחדות העבודה . "מדי פעם בפעם שאלנו את האוזנר : מתי כבר נגיע אל פרק המרד ? ", סיפר ושיקף את הציפייה לזקוף את הקומה הציבורית שהשתוחחה לנוכח סיפורי ההשפלה והרצח שנשמעו עד אז באולם, "כמו מורה דרך אלים מוליך אותנו המשפט דרך רחובות וערים וזמנים ומחנות וגיטאות וכבשנים עד בואנו אל 'אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה', עד 'הארגון היהודי הלוחם'" . 87 "ציפינו ליום הזה", כתבו בביטאון מפ"ם, "היום שמענו את הזעקה הגדולה . לא היתה זו זעקת אימה ושכול . היתה זו זעקת קרב ! קרב נואש, קרב אבוד . קרב שדינו נחרץ בטרם הגיחו לוחמיו אל היעדים . אך — קרב של כבוד . היום רווח לנו, צביה ואנטק" . אנחת הרווחה נשמעה לאור התשובה לשאלה הנוראה שכבר הושמעה בבית המשפט...
To the book