10. "נפזר את חברת הילדים שלנו"

לוחמי הגטאות | 171 מי מאתנו, מה עלינו לתת לילדים ? לדאבוננו אין אנו יכולים להתגאות בזה", כתבה חברה והתכוונה לצפיפות הבלתי נסבלת בבית הילדים . לא היה מעבר בין המיטות, לפעוטות שהתחילו ללכת לא היה מקום לשחק . כך קרה, ש"בינתיים נולד לנו ילד, ומחוסר מקום בבית הילדים נאלץ ילד אחד לעבור לחדר הוריו . בקרוב יוולדו לנו עוד ילדים, אך משום מה הופסקה בינתיים העבודה בהתקנת החדרים החדשים . מה חושבת איפוא ועדת הבנייה ? האם נמשיך לשלוח ילדים לחדרי ההורים ? " . 210 חמש שנים אחרי שעלו על הקרקע נשמעה לראשונה קריאה פומבית נגד הלינה המשותפת . החברה בלה רוזנברג נימקה זאת בטובת הילדים ובבריאותם, בלי להזכיר את העדפות ההורים כל שכן אימהות . הילדים רעדו מפחד ובחורף גם מן הקור, כתבה רוזנברג מניסיונה כאימא וכשומרת לילה . היא שיתפה בתוצאות ניסוי בלתי רשמי לנוכח מצוקת הדיור, ממנו למדה שילדים חדלו להרטיב כאשר לנו אצל הוריהם . כעבור כשנתיים ערכה רוזנברג משאל בלתי רשמי בקרב הורים במשק ובדקה מי בעד לינה משפחתית . פרוץ מבצע סיני באוקטובר 1956 הוריד את הנושא מסדר היום : בתי הילדים היו סמוכים למקלטים והיה ברור שהילדים יישא...  To the book