פרק שלישי: לוחמי הגטאות

114 | כל השאר הוא אלמוות בתולדות לוחמי הגטאות יש גם אנקדוטה : יצחק טבנקין הציע לקרוא לקיבוץ "וילנה" על שם עיר הולדתו של צוקרמן . צוקרמן לא הסכים, כי איך אפשר להעלות על הדעת שבמדינת ישראל יבקשו בתחנה המרכזית לקנות כרטיס אוטובוס לווילנה . 5 זה סיפור יפה ; בהנחה שהוא נכון, טבנקין ודאי לא התכוון לכך ברצינות . שילובו של הסיפור במורשת המשק מחזק את הידוע : צוקרמן ולובטקין היו יקרים לליבו . לימים סיפר צוקרמן כי דווקא התנגד לקרוא לקיבוץ לוחמי הגטאות, שכן "נראה לי מוזר שעל ארגזי עגבניות ומלפפונים יתנוסס השם 'לוחמי הגיטאות' . אבל התרגלתי" . 6 היה זה ניסיון גמלוני לנער את כתר גיבור השואה ובה בעת להיטיב את אחיזתו בו : משא הגבורה היה כבד אך היה מרכיב בזהותו, ודאי דימויו בציבור — וכך הקיבוץ . לאורך השנים, מילא שֵם הקיבוץ תפקיד בתיוג לוחמי הגטאות כ"קיבוץ אחר" כלשון כותרתו של משדר גלי צה"ל לרגל ארבעים שנה למשק . "זה שם קשה", קבע חיים גורי, "כמו שגרירות העוסקת כל הימים בעבר נורא מנשוא", כתב, "כמו תזכורת, כמו דע מאין באת, שם חריג, מוזר, אובד בשיגרת הגיאוגרפיה של הגליל-מערבי" . בסוף שנות השבעים הציע יחזקא...  To the book