|
|
98 | כל השאר הוא אלמוות זאבי צעק : 'מספיק אכלתי בחיי לחם יבש' . האספה החליטה בניגוד לצביה" . 45 זה לא היה עניין של מה בכך : "בדברי ימי הלחם יש פרק מכוסה חשכה", כתבה הסופרת והמחזאית נאוה סמל, חלוצה בקרב סופרות וסופרים בני הדור השני לשואה, "אסור לבזותו לעולם, כי הלחם נוקם ונוטר" . 46 לחם השתלב גם בדימוי שחזר והופיע בדפי עלון המשק : גרעיני ההתיישבות שעלו על הקרקע היו כגרעיני חיטה שנזרעו, כדי להבשיל לא יכלו לסבול יובש . בסיפור של זאבי היה ללחם תפקיד מכריע . "אבא מת כך . מרעב . אתה חש ברעב, הנה מקבלת משפחה את הקצבת הלחם השבועית . לפי 200 גרם ליום . אבל בשבוע הקרוב כבר לא תקבל . היו משפחות רבות, גם מלוכדות, שמחלקות את הלחם לכל אחד", העיד . 47 גם לובטקין הייתה עדה למראות דומים ובהופעותיה הציבוריות גם תיארה מה חולל הרעב למשפחות בגטו ורשה, אך כשבאה לנהל את המשק היא השתיקה את הדהודי העבר . בעבורה מרגרינה לא הייתה עניין גדול . מבוגרים יכלו להסתפק בלחם יבש, להבדיל מילדי המשק : הפעוטות אכלו לחם בחמאה . ביצים וחלב חולקו קודם כול לבית הילדים . 48 הייתה דרושה העזה לעמוד מול לובטקין ולומר אחרת, ודאי לה...
To the book |
|
|