|
|
הקיבוץ של צביה ויצחק | 85 זו הייתה הרוח : בסוף מאי 1948 הגיעה ארצה נינה שמואלביץ', יחידה ממשפחתה . בפולין הצטרפה לקיבוץ של דרור ואחרי לילה במחנה עולים בקריית-ים אספו אותה שליחי הקיבוץ המאוחד לחיפה, משם עלתה על אוטו של תנובה שנסע ליגור . כשהגיעה למשק לקחו אותה לחדר האוכל, שיכנו אותה בחדר עם שלוש צעירות ובערב "הביאו אותי לצביה ויצחק", כפי שהיה נהוג . משה כגן הגיע ליגור בקיץ 1948 . כשפרצה המלחמה היה נער . הוא היה כלוא בבית סוהר סובייטי, אחרי כן הגיע לצבא אנדרס ולבסוף התגייס לצבא האדום . אחרי המלחמה הצטרף לדרור, ארצה הגיע ביולי 1947 באוניית המעפילים י"ד חללי גשר הזיו, שנוסעיה גורשו . זיכרונותיו מלמדים על הכרה במעמדם של לובטקין וצוקרמן וגם על רתיעה מסוימת : "עוד בקפריסין הגדרנו את עצמנו ללכת לקיבוץ על שם לוחמי הגטאות", סיפר . "לכולנו היו חששות, שהולכים לקיבוץ עם הנהגה של ראשי האי"ל", 6 אמר ורמז על אופי מנהיגותם, בעיקר מנהיגותה של לובטקין, שהייתה בלתי מתפשרת . ביוני 1947 נפגשו לובטקין וצוקרמן עם אברהם תרשיש ולובה לויטה מהקיבוץ המאוחד ודנו איתם בהקמת "ריכוז של קבוץ ע"ש מורדי הגטאות" . ברשימת ...
To the book |
|
|