פרק ג: האלטרנטיבה המזרחית מסורתית לנוקשות החילונית

דתי או לא דתי . את זה אפשר להביא לחברה הישראלית ולדעתי אנחנו מביאים את זה . גם לי בבית, הילד שלי אליסף הוא בלי כיפה . . . " ואז אליסף נכנס, עם כיפה, כי זה היה בבית כנסת והוא עושה כבוד, ואמר לה : "כפרה, נמשימדורה" . אֵם הבנים הסבירה לי את ההבדל העמוק בין שני סוגי מנחמי האבלים . יש המנחמים במילים שמחזקות את האל, "אלוהים נתן, אלוהים לקח", אבל היא מעדיפה את מילות התקווה של המנחמים האופטימיים, שמנחמים במילים שמחזקות את האדם "אללה יעתיק סְחָה" ‑ "אלוהים יתן לך כוח" . אחר כך סיפרה על בנה אלירז שבשנתיים האחרונות לחייו, לפני שנפל בקרב בלבנון, החל לחקור את המזרחיות שלו והופתע : "משהו פה לא מסתדר לי, משהו לא מסתדר . . . והוא רואה הרבה מתינות . והוא אומר לי את זה 'אמא', הוא רואה הרבה התחשבות במציאות, הוא רואה הלכות שמנסות לא להפיל את האדם, אלא לרומם את האדם . ויותר מזה, זה מאוד מעניין, יש משהו בזה שהוא גדל על סיפורים שסבתא מניחה ידיים על המזוזה ומדברת עם אלוהים דרך המזוזה בלי תווך" . ואליסף ניסה להסביר את פשר הגישה האמוּנית המתונה והסובלנית הזו, ואמר בעדינות, שזו לא גישה חילונית ולא גישה חרדית ולא...  To the book