פרק א: הרקע לקרע: המערכה ההיסטורית שמאז תנועת ההשכלה

לא עברו עשר דקות מהסיכום שהשנה לא אסקר את החרדים הולכים בצפירה והטלפון צלצל . על הקו היה אחד מקנאי מאה שערים . "אבישי", הוא אמר "תבוא מחר בשעה 11 בבוקר ל'כיכר השבת', תצלם אותנו הולכים בצפירה" . "לא, השנה אני לא בא", השבתי . הקנאי היה המום מהתשובה, וניתק . כעבור מספר דקות התקשר שוב : "אבישי, תבוא לצלם, אנחנו לא רק נלך בצפירה, אנחנו גם נרוץ בצפירה" . דחיתי את ניסיון הפיתוי . "לא, החלטנו שלא לצלם", השבתי . הוא לא האמין למשמע אוזניו, ניתק, וכעבור מספר דקות התקשר שוב : "תקשיב, אנחנו לא רק נרוץ מחר בצפירה, יהיו עוד הפתעות, תבואו תבואו לצלם" . השבתי בשלילה . והוא כעס והאשים אותי בשנאת חרדים ואת ה"תשקורת העוינת" שלא נותנת להם זכות ביטוי . כל ניסיונותי להסביר שהפוך, שהפעם דווקא החלטנו במערכת לא להגביר שנאת חרדים ולא לחפש אותם הולכים בצפירה ביום הזיכרון לא הועילו . הוא עוד התקשר שוב והסביר כי כדאי לי לבוא לצלם שכן "יהיו גם שלטים" שיבזו את הרגע הקדוש, אבל אני התעקשתי : השנה לא . למחרת בבוקר משהו בחושים העיתונאיים, ואולי גם המחקריים, לא אִפשר לי לוותר על האירוע . לקחתי מצלמה, נסעתי ל"כיכר השבת", ס...  To the book