|
|
גם לגרוסמן מן המכון הטכנולוגי, שעימו חלקו בני ‑ הזוג זיכרונות מימיהם כסטודנטים . המבקרים החדשים באו לדבר עם איינשטיין, ואיתו בלבד . מאריץ' כבר לא היתה סטודנטית למדעים, מבריקה ומלומדת הרבה יותר כמעט מכל אישה אחרת שהם הכירו . היא היתה רק גברת איינשטיין, שהמבקרים נהגו בה בנימוס כשהגישה בירה או תה, אבל אחר כך התעלמו ממנה . כל זה היה קשה למאריץ' . היא אומנם לא ניחנה במיומנות מתמטית ברמה של מרסל גרוסמן, אבל היתה סטודנטית מצוינת שחשה בנוח עם חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי מתקדם, עם מכניקה סטטיסטית וכיוצא באלה ענפים במתמטיקה . באותה עת היא ואיינשטיין חלמו לעבוד יחד . ב ‑ 1905 היא עדיין בדקה את מאמריו החשובים ביותר, שכן איינשטיין בטח בעין החדה שלה וביכולת שלה למצוא שגיאות מתמטיות . כשהסתיימה כתיבת המאמר האחרון הם יצאו לחגוג, לא כזוג הורים כבדי ראש אלא כמו סטודנטים שופעי עליצות מחודשת, כפי שניכר בגלויה ההיא שבה כתבו איך גמרו את הערב שיכורים לגמרי . מאריץ' ניסתה להילחם בעצבות שהִשרה עליה השינוי, וכתבה לחברה : "עם פירסום כזה, לא נשאר לו הרבה זמן לאשתו . . . אבל מה אפשר לעשות ? " בוודאי הכאיבה גם העובד...
To the book |
|
|