|
|
בוסטון שונה מאוד מערים גדולות אחרות בארצות הברית . היא מאוד מיוחדת . עיר צעירה, סטודנטים רבים מכל רחבי העולם שמגיעים לאוניברסיטאות המעולות שלה, אווירה אקדמית . הגדרתי אותה כמקום שנותן מזון לנפש, פחות לגוף . . . כל אלה, בשילוב עם הפעילות הדיפלומטית שלי שם, גרמו לי להתאהב בבוסטון . בבית מאוד שמחו על המינוי, וביולי 1997 הגענו לבוסטון . אני, עדנה ודוד . טלי, כבר אחרי צבא, ויריב, שהחל את שירותו הצבאי, נשארו בישראל . כקונסול כללי הייתי אחראי על מסצ׳וסטס, ניו המפשייר, רוד איילנד וּורמונט . כולן שונות זו מזו . אוכלוסייה אחרת, אווירה אחרת וקהילה יהודית אחרת . המשימה הראשונה שהצבתי לעצמי היתה להדק את הקשר עם הקהילה היהודית במקום . קהילה גדולה, כ ‑ 200 אלף איש, אך פחות מאורגנת ומאוחדת מאשר הקהילה היהודית במונטריאול . החלטתי לכנס פעם בחודש בקונסוליה את המנהיגות היהודית המקומית, ללמוד מהם על הפעילויות השונות שהם עושים, ולהעביר מסר אחיד שיצא מהקונסוליה . היוזמה הזו התקבלה מאוד יפה . זה הפך לנוהל קבוע שנשמר לאורך כל חמש השנים שבהן הייתי בבוסטון . במסגרת הרצון לחזק את הקשר עם הקהילה היהודית, חשבתי איך...
To the book |
|
|