|
|
לקראת ערב, לאחר שהחליפה בגדים, חלצה את הנעליים שאיתן הגיעה מביירות וקיבלה מגפיים שחורים, הם יצאו לדרך . "זה לא היה קל", סיפרה לי כעבור שנים, "הגשם לא הפסיק לרדת . פסענו בשדות, בבוץ עמוק ובערפל שהִקשה את ההתקדמות" . לאחר כשעה וחצי הם הגיעו לגדר שהקיפה את הבתים הקיצוניים של המושבה . שלושה צעירים, חמושים ברובים ועטופים במעילים ארוכים, חיכו להם שם, עזרו לה לעבור דרך פרצה בגדר והובילו אותה למלון "ארזים" ביישוב . מלבד בעלי המלון, רחל ונחום בלסקי, היו שם עוד ארבעה אנשים . הראשון הציג עצמו כאיש מחלקת העלייה של הסוכנות, השני, איש המחלקה המדינית של הסוכנות, והשלישי איש הש"י, שירות הידיעות של ה"הגנה" . הרביעי הציג עצמו בשם "גרישה", חבר קיבוץ משגב עם הסמוך, שאחראי, כך נאמר לה, על מבצעי הברחה של יהודים מארצות ערב לארץ ישראל . במהלך השיחה הקצרה שולה הבינה שמצפים ממנה לעסוק בשלושה דברים : לעזור בהברחת עולים לארץ, בעיקר מסוריה ומלבנון, לספק מידע שיגיע אליה ולרגל למען ישראל . . . הארבעה החמיאו לה על אומץ לבה ואמרו שאת השבת תעשה בקיבוץ ליד חיפה ובמוצאי שבת יבואו לדבר איתה על התפקידים שמייעדים לה . מראות...
To the book |
|
|