הפגישה הראשונה שלנו התקיימה שלושה חודשים אחר כך, ב ‑ 18 בספטמבר 69', בעזה . לפני הפגישה חשתי שראשי סחרחר עלי . ידעתי היטב מיהו האיש הזה ערפאת . כמה ממפקדַי ומפקודַי נפלו חלל מפעולותיו ‑ תעלוליו ‑ וכך גם כמה פלסטינים שנהרגו מפעולותי כלוחם וכמפקד . זכרתי מה שאמרתי בעת שחרורי מצה"ל : "איך לא רעדו הידיים של רבין כאשר הוא לחץ את ידיו של ערפאת" . אלא שעכשיו אני הייתי צריך לעשות זאת, והיה עלי להדחיק הצדה את הרגשות ולפעול רק על פי מה שנדרש משר הביטחון . במשלחת שלנו היו ראש השב"כ, ראש אג"ת, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, תא"ל ( מיל' ) דוד אגמון, המזכיר הצבאי, יועץ התקשורת אבי בניהו והעוזר טרייבר . במשלחת של ערפאת היו : אבו מאזן, סאיב עריקאת, מוחמד דחלאן, מחמוד עצפור וג'יבריל רג'וב . ערפאת קיבל את פנינו בחזית הבניין . לחצנו ידיים, הבטנו זה לזה בעיניים . היה קשה, אבל הנה זה קורה . עלינו לחדר הדיונים . החלפנו מילות ברכה וכבוד, ואז צמצמנו את הפורום לפגישת עבודה שנמשכה קרוב לארבע שעות . אני הצגתי שני דברים מרכזיים : האחד, הלחימה בטרור . הצגתי נתונים ושמות, וטענתי כי הפלסטינים אינם פועלים מספיק כנג...
To the book