|
|
זכורה לי המועקה שירדה בלילה ההוא על בית הכנסת . סביבי עמדו עשרות אנשים, משפחה, דודים, שכנים, כל השכונה היהודית, אלה שראיתי מדי יום בשכונה טרודים בעיסוקיהם ‑ וכולם עמדו והתייפחו במשך שעות או כמה שזכור לי כפרק זמן שארך שעות . כל שנות הגלות לא שכחו את ירושלים ! אבא, משה, היה איש המוסד לעלייה בלתי לגאלית והיה פעיל במשימת העלאת יהודים לארץ ישראל . בין השנים 1948 ‑ 1950 הוא פעל מעיירת הולדתי עקרה בחבל הכורדי שבצפון עיראק, ואחר כך מבגדד, לשם עקרנו ב ‑ ,1950 לפני עלייתנו לארץ, ב ‑ 1951 . יהדות עיראק רחשה פעילות ציונית באותן שנים . שליחים מארץ ישראל, שהגיעו במסווה של עובדי סולל בונה, שפעלה בתחום התשתיות בעיראק שתחת השלטון הבריטי, הגיעו לכל פינה וגייסו פעילים מבני המקום . אבא היה אחד המגויסים . לא סתם בחרו בו . אבא היה סוחר ואיש ציבור, למד להיות רב והיה איש ספר וככזה הרבה לשהות בדרכים, נע ונד בין כפרים ועיירות, עושה לפרנסת משפחתו . לאבא, אמן בעבודתו, היתה חנות של אריגים בעיירה, מהם תפר בגדים וחליפות מקושטות באביזרים . אחת לכמה חודשים נסע לבגדד הבירה וחזר משם עם מוצרי סדקית, כפתורים מיוחדים...
To the book |
|
|